סוכרת סוג 2 הינה סיבה מובילה להתפתחות מחלה קרדיווסקולרית. מחקרים תצפיתיים הדגימו באופן עקבי, קשר בין רמה גליקמית וסיכון לאירועים קרדיווסקולריים מאג'וריים (MACE). עם זאת, מחקרים התערבותיים סיפקו ראיות מוגבלות התומכות בהפחתת הנטל הקרדיווסקולרי באמצעות שליטה גליקמית הדוקה.
עוד בעניין דומה
בסקירה זו, הכותבים ביקשו לבחון את התפישה של חשיפה גליקמית מצטברת בהיבט ההגנה כנגד מחלה קרדיווסקולרית בסוכרת.
הכותבים מפרטים כיצד ניתן להתקדם מגישה בינארית במחקרים, לגישה כמותית יותר המתבססת על הבדלים בחשיפה הגליקמית המצטברת. הכותבים שירטטו את הקשר בין חשיפות גליקמיות שונות בזרועות מחקריות ויחס הסיכונים ל-MACE במחקרים קליניים אקראיים אשר השוו שליטה גליקמית הדוקה וקונבנציונאלית בסוכרת סוג 2.
החוקרים מצאו קשר חזק ביותר בין הבדלים בחשיפה גליקמית והפחתת סיכון קרדיווסקולרי. תוצאות דומות התקבלו ממחקרים שהשוו תרופות אנטי-גליקמיות עם טיפולי אינבו.
התוצאות מדגישות כי משך מחקר מינימלי ושיפור מינימלי ברמות המוגלובין מסוכרר הכרחיות על מנת לגרום לירידה רלוונטית בסיכון הקרדיווסקולרי. אנליזה זו מדגישה משך השליטה הגליקמית המוגברת והעוצמה של ההפחתה בהמוגלובין מסוכרר הינם גורמים חשובים הצריכים להילקח בחשבון בעת קבלת החלטות קליניות.
מקור:
Roussel, R. et al. (2018) Diabetes, Obesity and Metabolism. 20(2), 238