הרבה סרטנים ממוינים בבלוטת התריס הופכים לעמידים ליוד רדיואקטיבי (Radioactive Iodine Refractory – RAIR) ומנבאים תוצאים גרועים יותר.
עוד בעניין דומה
טיפול מכוון עלול להפחית את האיתות התאי במסלול MAPK ולהפוך את תאי הגידול לרגישים בשנית ליוד רדיואקטיבי. מטרת המחקר לתאר מטופלים עם גידול RAIR שקיבלו טיפול מכוון ולאחר מכן הצליחו לקלוט יוד רדיואקטיבי עם Iodine-131-יI131.
במחקר זה נותחו רשומות של מטופלים עם סרטן גרורתי שמקורו בבלוטת התריס, מתקדם ועמיד ליוד רדיואקטיבי, בהם טיפול מכוון הגביר את הקליטה של יוד רדיואקטיבי בסריקה כלל גופית.
התוצאות של הסריקה הכלל גופית, מתן I131, מבדקי Thyroglobulin ומבדקי חתך נוספים תועדו.
המחקר התבצע בקרב 13 מטופלים (גיל חציוני 56 [טווח 45-75], שבעה גברים). 11 סבלו מסרטן ממויין בבלוטת התריס (85%) ושניים נוספים סבלו מסרטן לא ממוין היטב (Poorly differentiated) (8%). לתשעה ((69%) מתוך המטופלים היו מוטציות ב-BRAF, לשלושה (23%) היו מוטציות ב-RAS ולאחד (8%) גידול Wild Type. מעכבים בררניים ל-BRAF או ל-MEK ניתנו למשך זמן חציוני של 14.3 חודשים (טווח שבין 1-76.4 חודשים) לפני ביצוע סריקה כלל גופית.
תשעה מתוך המטופלים טופלו ביוד רדיואקטיבי (טווח הפעילות החציוני עמד על 204.4 mCi [טוווח בין 150-253]) ולאחר מכן הופסק הטיפול המכוון. זמן המעקב החציוני לאחר הטיפול ביוד עמד על 8.3 חודשים (טווח שבין 0-17.4). בכל תשעת המטופלים הודגמה שליטה במחלה (שלושה הגיבו בצורה חלקית ושישה נוספים היו עם מחלה יציבה).
רמות Thyroglobulin ורמות הנוגדן לו התגברו במטופלים שקלטו יוד גם לפני הטיפול המכוון והידרדרו בשמונה מתוך תשעת המטופלים לאחר הטיפול ביוד. תופעות הלוואי כללו Pneumonitis ודלקת בבלוטות הרוק.
מסקנת החוקרים היא שטיפול מכוון בגידולים ממקור בלוטת התריס שעמידים ליוד רדיואקטיבי גורם לריגוש מחדש של הגידול ליוד. טיפול המשכי ביוד רדיואקטיבי מוביל לתגובות משמעותיות. בחירת מטופלים מתאימה, תופעות לוואי, משך התגובה וההשפעה על השרידות דורשים מחקרים נוספים.
מקור: