היפרקלמיה 17.02.2020

הקשר בין היפרקלמיה לתמותה במטופלים הנוטלים מעכבי RAAS

במטופלים עם אי ספיקת לב חריפה שפיתחו היפרקלמיה במהלך האשפוז היתה שרידות גבוהה יותר כאשר מינון התרופה נשמר או הועלה, לעומת מטופלים שעברו טיטרציה להורדת מינון התרופה

היפרקלמיה או יתר אשלגן בדם הינו סיבוך אפשרי של מעכבי  RAASי(Renin-Angiotensin-Aldosterone system). במטופלים עם אי ספיקת לב, החשש מהיפרקלמיה עלול להוביל לכשל במתן המינונים המומלצים לפי ההנחיות הרשמיות של מעכבי RAAS.

במחקר שנערך ריכוזי האשלגן בסרום נמדדו כל יום ב-1,589 מטופלים, החל מרמת הבסיס (עד 24 שעות מהקבלה לאשפוז) ועד השחרור מבית החולים או היום ה-7 לאשפוז.

המטופלים נלקחו מתוך מאגר המטופלים שנרשמו למחקר PROTECT, מחקר רנדומלי מבוקר אינבו של אנטגוניסט סלקטיבי לקולטן A1 אדנוזין, רולופילין (Rolofylline), במטופלים המאושפזים עם אי ספיקת לב חריפה ולא מפוצה עם עומס נפח (volume overload), על מנת להעריך את השפעת הטיפול על הגודש ועל התפקוד הכלייתי.

היפרקלמיה מקרית הוגדרה כלפחות אירוע אחד של אשלגן מעל 5 מיליאקוויוולנט (mEq, milliequivalent) לליטר והתוצא הראשוני שנבדק היה תמותה מכל סיבה לאחר 180 יום.

מתוצאות המחקר עולה כי ריכוזי האשלגן בסרום עלו באופן כללי מ-0.6 ± 4.3 מילי אקוויוולנט לליטר שנצפו בשלב הבסיס ההתחלתי, ל-0.6 ± 4.5 מ"ל אקוויוולנט לליטר ביום השחרור או ביום ה-7 לאשפוז (P<0.001).

נמצא כי המטופלים שפיתחו היפרקלמיה מקרית (n=546; 35%) נטלו בשכיחות גבוהה יותר טיפול עם אנטגוניסטים לקולטני מינרלוקורטיקואידים לפני האשפוז ובסבירות גבוהה עברו טיטרציה של הורדת מינון התרופה במהלך האשפוז. זאת ללא תלות בגורמים שותפים (Cofounders).

עוד נמצא כי היפרקלמיה מקרית אינה קשורה לתוצא לא רצוי. אך עם זאת, נמצא כי טיטרציה להורדת המינון של אנטגוניסטים לקולטני מינרלוקורטיקואידים במהלך האשפוז קשורה באופן בלתי תלוי לתמותה, לאחר 180 ימים (יחס סיכון: 1.73; רווח בר-סמך 95%: 1.15 עד 2.60), ללא קשר להיפרקלמיה מקרית (Pinteraction>0.10).

כמו כן, נמצא כי במטופלים עם היפרקלמיה מקרית אשר שוחררו עם אותו מינון או מינון מוגבר של אנטגוניסטים לקולטני מינרלוקורטיקואידים (יחס סיכון: 0.52; רווח בר-סמך 95%: 0.32 עד 0.85), או עם טיפול במעכבי ACEי(Angiotensin Converting Enzyme)/חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין IIי(ARBs) (יחס סיכון 0.47; רווח בר-סמך 95%: 0.29 עד 0.77) הסיכון לתמותה לאחר 180 ימים נמוך יותר.

מסקנת המחקר היתה כי היפרקלמיה מקרית היא נפוצה במטופלים המאושפזים עם אי ספיקת לב חריפה ואינה קשורה לתוצא לא רצוי. היפרקלמיה מקרית נמצאה קשורה עם טיטרציה להורדת המינון של אנטגוניסטים לקולטני מינרלוקורטיקואידים.

לעומת זאת, במטופלים אשר נטלו אותו מינון או מינון גבוה יותר של אנטגוניסטים לקולטני מינרלוקורטיקואידים ו/או מעכבי ACE/ חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין II במהלך אשפוז בגלל אי ספיקת לב חריפה, נצפתה שרידות טובה יותר לאחר 180 ימים.

מקור: 

Beusekamp J. C. et al. (2019) Journal of American College of Cardiology: Heart Failure. 7, 970

נושאים קשורים:  מחקרים,  אי ספיקת לב,  היפרקלמיה,  יתר אשלגן בדם,  מעכבי RAAS,  מעכבי ACE
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו