בזכות הטיפולים המתקדמים אנשים עם סוכרת סוג 1 (Type 1 Diabetes- T1D) חיים לאורך זמן רב יותר. עם זאת ובשל כך יש מעט מידע על ההשפעות של T1D על המצב הקוגניטיבי בזיקנה. החוקרים במחקר זה עקבו אחרי מטופלים עם T1D על מנת לזהות גורמי סיכון להידרדרות קוגניטיבית עם הזדקנות המטופלים.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו 1,051 חולים עם T1D אשר גויסו מתוך מחקר DCCT (Diabetes Control and Complications Trial) ומחקר המעקב שלו EDIC (Epidemiology of Diabetes Interventions and Complications). הנבדקים עברו מבדקי קוגניציה לפני תחילת המחקר (בגיל חציוני של 27 שנים) ושוב לאחר שנתיים, 5, 18 ו-32 שנים (בגיל חציוני של 59 שנים).
במהלך המחקר החוקרים עקבו אחרי רמות HbA1c, תדירות אירועי היפוגליקמיה קשים, יתר לחץ-דם וסיבוכים מיקרו ומקרווסקולריים. החוקרים בחנו את ההשפעות של מדדים אלה על זיכרון ויעילות פסיכומוטורית ומנטלית.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר 32 שנות מעקב נמצאה ירידה משמעותית בזיכרון וביעילות פסיכומוטורית ומנטלית. בתקופה שבין 18 שנים ועד 32 שנים לאחר תחילת המעקב היתה הידרדרות מנטלית גדולה פי 5 מאשר בתקופה של שנתיים ועד 18 שנים מתחילת המחקר.
בנוסף לזמן, רמות HbA1c, אירועים תדירים של היפוגליקמיה חמורה ועלייה בערכי לחץ הדם הסיסטולי נמצאו קשורים לירידה בתפקוד פסיכומוטורי ויעילות מנטלית, אשר היו ראויים יותר לציון כעבור 32 שנים מתחילת המחקר (p<0.0001). לפי חישוב, החוקרים העריכו כי ההשפעה של הימצאות שלושת גורמי הסיכון היא שוות ערך לתוספת של 9.4 שנים מבחינת ירידה בתפקוד.
מסקנת החוקרים היתה כי התפקוד המוחי דועך עם הגיל בחולים עם T1D. הקשר שנמצא בין עליית לחץ דם ואירועי היפוגליקמיה חמורים לבין ירידה במצב הקוגניטיבי מרמזים כי ניהול הדוק יותר על מאזן הסוכר יכול להועיל בשימור המצב הקוגניטיבי בחולים אלה.
מקור: