מטופלים עם סוכרת סוג 1 (Type 1 Diabetes-T1D) מתייצגים עם הפרעות קלות במאזן הליפידים בדם כפי שנמדדים בצורה המקובלת. מטרת המחקר היתה לזהות גורמי חיזוי מבוססי ליפידים לירידה מהירה בתפקוד כלייתי בחולים עם סוכרת סוג 1.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בשיטת מקרה-בקרה שבו השתתפו 817 נבדקים עם T1D מתוך שלוש עוקבות גדולות אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת הדרכה וקבוצת אימות. מקרה הוגדר כירידה שנתית של 3 מ"ל/דקה/1.73מ2 לפחות בקצב הסינון הלומרולרי המשוער (estimated Glomerular Filtration Rate- eGFR), ומקרה בקרה הוגדר כירידה שנתית של פחות מ-1 מ"ל/דקה/1.73מ2, במשך מעקב של ארבע שנים לפחות.
החוקרים מדדו את רמות הליפידים בסרום לפני תחילת המחקר בעזרת פלטפורמה ייחודית לזיהוי ליפידים בספקטומטריית מסה (Targeted Mass Spectrometry Lipidomic Platform).
תוצאות המחקר הדגימו כי עבור ליפידים בודדים; חומצות שומן חופשיות (Free Fatty Acids-FFA) מסוג 20:2 נמצאו קשורים באופן ישיר, ופוספטידילכולין (Phosphatidylcholine-PC) מסוג 16:0/22:6 נמצאו קשורים באופן הפוך לירידה מהירה ב-eGFR.
כאשר נבחנו קבוצות ליפידים מצאו כי ירידה מהירה ב-eGFR אופיינה בריכוז גבוה של FFA בלתי רווים, פוספוטידילאתנולמין - Ps(PE), ו-PC עם שרשרת אציל לא רוויה במיקום פחמן sn1, ובירידה בריכוז של FFA רווים, טריאצילגליצרול ארוכים יותר, ו-PC, PE, PE-P, PE-O עם שרשרת אציל לא רוויה במיקום פחמן sn1 כאשר eGFR עמד על 90 מ"ל/דקה/1.73מ2 לפחות.
פאנל רב-ליפידי המכיל FFA לא רוויים ו-PE-P רווים חזו ירידה מהירה ב-eGFR יותר טוב מאשר ליפידים בודדים (C סטטיסטי של 0.71), ושיפר את ה-C הסטטיסטי של המודל הקליני מ-0.816 ל-0.841 (p=0.039). ממצאים אלו אושררו בקבוצת האימות.
מסקנת החוקרים היתה כי ראוי לשלב המצאות של FFA במיקום פחמן sn1 בבסיס הגליצרול בפוספוליפידים כגורם מנבא עצמאי לירידה מהירה ב-GFR בחולים עם T1D.
מקור: