מטרת המחקר היתה לבחון האם נבדקים עם רמות שונות של מטילציות של ה-DNA בגן ABCG1, המקושרות לתחלואה בסוכרת, עשויים להגיב באופן שונה לשינויים תזונתיים להפחתת משקל, מבחינת פיזור שומן והשמנה.
עוד בעניין דומה
במחקר זה נכללו נבדקים עם השמנת יתר ועודף משקל מתוך מחקר POUNDS Lost. רמות בדם של מטילציות אזוריות בגן ABCG1 נבדקו עבור 673 נבדקים בבסיס בעזרת ריצוף MethylC-capture ברזולוציה גבוהה. מתוכם 598 נותרו במעקב למשך שישה חודשים ו-543 נותרו במעקב למשך שנתיים. לאחר שנתיים בחנו את השינוי בתכולת השומן ובפיזור השומן בעזרת מדידות מבוססות טומוגרפיה ממוחשבת (Computed Tomography - CT).
תוצאות המחקר הדגימו כי הימצאות מטילציות אזוריות בגן ABCG1 הדגימה מתאמים שונים לשינויים ארוכי מועד במשקל גוף והיקף מותן כעבור שישה חודשים וכעבור שנתיים של התערבות תזונתית, כתלות בתצרוכת החלבונים (p אינטראקציה של פחות מ-0.05).
עבור נבדקים שהוקצו לקבלת תזונה עם תכולת חלבון ממוצעת (15%), פחות מטילציות אזוריות בגן ABCG1 נמצאו במתאם עם ירידה משמעותית יותר במשקל הגוף ובהיקף המותן כעבור שישה חודשים ושנתיים, בעוד מתאם הופכי הודגם עבור אלה שהוקצו לקבל תזונה עשירה בחלבונים (25%).
תבניות דומות נצפו עבור פיזור שומן, כולל שומן ויסצרלי, שומן תת-עורי שטחי ועמוק ותכולת שומן כללית כעבור שישה חודשים ושנתיים (p אינטראקציה של פחות מ-0.05).
מסקנת החוקרים היתה כי מספר המטילציות בגן ABCG1 בבסיס יחד עם תצרוכת חלבונים בתזונה משפיעים על ירידה בתכולת ופיזור השומן הגופני לאורך זמן. נבדקים עם פחות מטילציות הרוויחו יותר מתזונה עם תכולת חלבונים ממוצעת מבחינת ירידה במשקל גוף, היקף מותן ופיזור שומן לאורך זמן.
מקור: