החוקרים ביקשו לבחון האם ה-BMI בילדות המוקדמת הושפע ממגיפת הקורונה 9 ומאמצעי הבלימ, והאם הוא קשור לסיכון לאוטאימוניות. לאחרונה, פורסמו בכתב העת Diabetologia, ממצאיו של מחקר ראשוני באינסולין אוראלי, בו נכללו 1,050 ילדים בין הגילאים ארבעה חודשים ועד חמש שנים וחצי. איסוף נתונים לגבי ה-BMI והאוטואימוניות של הילדים התבצע ע"י החוקרים בין השנים 2018-2023. תחילתה של מגיפת ה-COVID-19 הוגדרה כ-18 במרץ 2020. מדד החומרה שימש להערכת החומרה של אמצעי הבלימה.
עוד בעניין דומה
אוטואימוניות הוגדרה כהתפתחות של נוגדנים עצמיים מרובים מאושרים מתמשכים, או התפתחות של נוגדן עצמי אחד או יותר וסוכרת סוג 1. שיטות רגרסיה ליניאריות, ליניאריות מעורבות ולוגיסטיות יושמו כדי להעריך את ההשפעה של מגיפת הקורונה. מדד החומרה על מדידות BMI לגילאי הילדות המוקדמת (BMI כמשתנה בזמן, BMI בגיל תשעה חודשים וסיכון לעודף משקל בגיל תשעה חודשים) ומודלים פרופורציונליים של Cox שימשו להערכת ההשפעה של מדידות BMI על הסיכון לאוטואימוניות.
מהמחקר עלה כי מגיפת הקורונה היתה קשורה לעלייה ב-BMI כמשתנה בזמן (β = 0.39; רווח בר סמך 95% 0.30, 0.47) וסיכון לעודף משקל בגיל 9 חודשים (β = 0.44; רווח בר סמך 95% 0.03, 0.84).
במהלך המגיפה, מדד חומרה גבוה יותר היה קשור באופן חיובי ל-BMI כמשתנה בזמן (β = 0.02; רווח בר סמך 95% 0.00, 0.04 ל-10 יחידות עלייה), BMI בגיל תשעה חודשים (β = 0.13; רווח בר סמך 95% 0.01, 0.25) וסיכון לעודף משקל בגיל תשעה חודשים (β = 0.23; רווח בר סמך 95% 0.03, 0.43).
BMI מתוקן גבוה יותר בהתאם לגיל ולסיכון לעודף משקל בגיל תשעה חודשים היו קשורים לסיכון מוגבר לפתח אוטואימוניות עד גיל חמש שנים וחצי (יחס הסיכונים 1.16; רווח בר סמך 95% 1.01, 1.32 ויחס הסיכונים 1.68, רווח בר סמך 95% 1.00, 2.82, בהתאמה).
החוקרים הסיקו כי בקרה על מגיפת הקורונה גרמה ל-BMI מוגבר במהלך הילדות המוקדמת, שהיה קשור לסיכון מוגבר לאוטאימוניות בילדים עם רגישות גנטית לסוכרת סוג 1.
מקור: